Zone 4.0
דניאל עמד באמצע דירת הסטודיו החדשה שלו בפתח תקווה, עם גרביים רטובות בתוך תערובת של אוכל כלבים, חול מפוזר ושתן. מולו שכב כלב לבן ענק ולעס בשלווה את
עשרה ימים אחרי שעזבה את הבית, דפנה קיבלה שיחת טלפון מבעלת המתפרה הישנה בבת ים. “יש כאן קופסה עם השם שלך,” אמרה האישה. “מישהי מבוגרת השאירה אותה וביקשה
יואב התכופף אל הכלב רק בגלל הדיסקית שעל הקולר. הכלב ישב ליד פחי האשפה מאחורי מכולת קטנה בחולון. הוא לא נבח, לא ייבב, לא רץ אחרי אנשים. הוא
— תבטלי את החתונה, בתי. בבקשה. סיפרו לי דברים על עידו. אמא עמדה בכניסה לדירה שלי בחיפה, עם עיניים אדומות וידיים שרעדו סביב התיק שלה. היא לא הייתה
יעל בן־עמי חזרה לדירה שלה בחיפה בשעה מאוחרת, הניחה את התיק ליד הדלת ונשענה לרגע על הקיר. היא עבדה כמנהלת פרויקטים בחברת תוכנה, ובאותו שבוע התכוננה למצגת שיכלה