Zone 4.0

החום של אוגוסט הכה בחלונות. המזגן בחדר העבודה קרס בדיוק כשהשרת הראשי נפל, ושירה בזבזה שעה וחצי בניסיון להחזיר את המערכת לאוויר מהקומה השש־עשרה בהרצליה. היא נכנסה הביתה

בחצות וחצי הלילה קיבלתי תמונה מהמיטה של בעלי, עם המאהבת החדשה שלו. היא רצתה להוכיח שאני כבר לא משנה. היא לא ידעה שאני בדיוק מחפשת את מספר הטלפון

עברתי ארבע שעות נסיעה מבאר שבע לאילת רק כדי לראות את הנכד הראשון שלי. אבל חמש דקות אחרי שהחזקתי אותו, אחות משכה אותי הצידה ולחשה משהו ששיתק לי

היא חיה ככה, בלי שאף אחד ישים לב. חתולה שחורה קטנה, צנומה, עם עיניים צהובות ובוהקות, שהסתתרו בצללים של רחוב אלנבי בתל אביב. בלילות הקיץ של סוף אוגוסט,

אמא הניחה את ערימת המסמכים המנופחת על שולחן הזכוכית בסלון. הקול שלה נשמע יבש, כאילו היא קוראת רשימת מכולת לקראת קניות בשוק הכרמל. "הדירה בנווה שאנן, תיקי ההשקעות,

הוא אמר "אני בוחר בה" כמו שיורים כדור בחדר שקט. שלוש מאות מועמדים עמדו שם, חלקם עם תארים מהאוניברסיטאות הכי יוקרתיות, חליפות מעצבים, שעוני יוקרה. הם דיברו על

״יעל, תגידי, את באמת מאמינה בניסים?״ היא בת שש־עשרה, יושבת על אדן החלון הרחב בכיתה י״ב, והרוח החמה של יוני מעיפה לה שערות בלונדיניות על הפנים. ליד השולחן,

עשרים דקות אחרי שמיכל יצאה מהדלת עם שתי מזוודות גדולות, יונתן עדיין עמד במסדרון וניסה להבין איך קרה שהכול התפרק לו בין הידיים. פיצי, הכלב הקטן שקנה לה

עדנה הגיעה למוסך שלי ביום שלישי, שעתיים אחרי הצהריים. היה לה דף מקופל ביד, כאילו ישנה עליו לילה שלם, ועל הפנים חיוך מתנצל שהיא תרגלה כנראה מול המראה.

הבת שלי נועה הייתה בת חמש כשחזרתי הביתה ומצאתי אותה יושבת בפינת הספה, בלי לדבר, בלי לצייר, בלי לשחק. בדרך כלל היא הייתה מקפצת עלי ברגע שפתחתי את