Zone 4.0
"את יודעת מה הכי קשה? שאני עדיין מנקה את המברשת שלו מהכיור, ככה, מתוך הרגל." זה מה שאמרה לי מיכל בבוקר ההוא, בקפיטריה של בית החולים איכילוב, כשחיכינו
קוראים לי אבנר, בן שבעים ואחת, ואני נשוי לרותי כבר ארבעים ושתיים שנה. גרים ברחוב הרצל בבאר-שבע, בדירה ששיפצנו לפני עשר שנים, ומתחת לבניין יש מכולת של משפחת
לימור בת שלושים ושתיים, מעצבת גרפית פרילנסרית, גרה ברחוב בן יהודה בתל אביב, בקומה רביעית בלי מעלית. יש לה ADHD, אבחון משנה שעברה, ותיק שלם של הרגלים שהיא
רוני שפירא הייתה בת שישים ושתיים כשקנתה את מרפאת השיניים ברחוב ביאליק בכפר סבא, ותלתה מעל הכיסא תעודה ממוסגרת שכתוב בה "ד"ר רוני שפירא, רפואת שיניים". שמונה עשרה
הוא הגיע לקליניקה הווטרינרית בבאר שבע בשעה שתיים לפנות בוקר, גוף רזה מונח על שמיכה ישנה במושב האחורי של פיאט פנדה. שרותי, טכנאית וטרינרית במשמרת לילה, זוכרת בדיוק
הרופאה בבית החולים "וולפסון" בחולון אמרה שזה ייקח עוד שעתיים לפחות. אורית ישבה במסדרון על כיסא פלסטיק כתום, עם תיק שהכינה שלושה חודשים מראש, ומולה על הקיר תלוי
מירב לוינסון תפרה שמלות כלה שלושים ואחת שנה ברחוב דיזנגוף, בקומה שנייה מעל חנות אופניים, בסטודיו שריח בו תמיד היה אותו ריח — טלק וקפה טורקי מהמכונה הישנה
Начинаю переписывать историю на иврит с учётом всех замечаний редактора: исправлю название, грамматику рода, уберу морализаторскую концовку и переделаю сцену с Йоавом. הבאר של רחל הבאר בחצר של
המרתף באשדוד היה קר גם באמצע ספטמבר. רות עמדה שם עם פנס טלפון ומברג, מול הכספת הישנה שאביה קנה עוד ב-1987, ומנסה לזכור את הקוד שהוא סירב לתת
אני מוכר פרחים בדוכן בפינת דיזנגוב-פרישמן כבר שמונה שנים, ומהחלון הקטן שלי אני רואה כמעט את כל השכונה עוברת. את מירב הכרתי ככה: היא קנתה ממני זר של