Zone 4.0
פסטרמה נעלמה מהמקרר שלושה ימים ברציפות. בהתחלה חשבתי שאני בעצמי זללתי ושכחתי. אחר כך חצי חבילת גבינה צהובה התאדה. בבוקר הרביעי תפסתי את יותם, הבן שלי בן השש,
הסלון של ליאורה ברחוב הירדן בקריית שמונה תמיד הריח כמו אקונומיקה ושמן שיער מתוק. בערב חמישי ההוא, בשעה שש וחצי, היא עדיין עמדה מאחורי הכיסא של רחל, אלמנה
כל המושב אמר שבעלי הוא אדם למופת. רק אני ידעתי אילו ידיים יש לו כשהדלת נסגרת. שמי אסתר. כמעט ארבעים שנה חייתי עם יעקב בבית קטן במושב בגליל
בערב השנה החדשה אמא שלי חילקה מתנות לכל הנכדים בחדר, חוץ מלילדים שלי. לא בטעות. לא כי שכחה. לא כי השקיות התבלבלו. היא עמדה ליד העץ המקושט
בערב יום רביעי ארז עמד אצלי במטבח. הריח של סביח מהדוכן למטה ברחוב המלך ג'ורג' עלה מהמדרכה וחדר פנימה. הוא לקח עוגייה מהצלחת, נגס, ואמר בטון הזה שמבקש
הסלולרי של איתן צלצל במטבח, ואני שמעתי כל מילה. "אין בעיה, סגרו את הטיסה. אמא שלי פנויה, היא תשמור על רון. אין לה לאן ללכת." הנחתי את כוס
אני לא יודעת למה זה הרגיז אותי כל כך בהתחלה. אולי כי זה התחיל פתאום, בלי שום סיבה. אמא של אסף, ורדה, פשוט התחילה לבוא אלינו כל יום.
הטלפון צלצל בשעה אחת־עשרה בלילה. מיכל ישבה במטבח עם כוס יין אדום, פתחה תיקיות עבודה מהמשרד במת"ם בחיפה. על הצג עוד היה פתוח דוח רבעוני שהבוס שלה ביקש
העורבת מלכה ישבה על ענף הברוש הגבוה בחניון של פארק נחל כזיב, ותלשה נוצות יבשות מהכנף הימנית. היא ראתה את אלון עוד לפני שהמנוע של הסובארו הישנה נדם
זה קרה באחד החורפים הקשים שהיו במושב קטן בגליל העליון. עד היום, כשמישהו מזכיר את הלילה ההוא בבית הכנסת או ליד המכולת, אנשים משתתקים לרגע. לא בגלל